הרבה שותפויות עסקיות מתחילות דווקא במקום שבו הכול מרגיש פשוט. שני אנשים מכירים זה את זה, לכל אחד יש מה להביא לעסק, מסכימים בערך כיצד יחלקו את הרווחים ומתחילים לעבוד.
בשלב הזה הסכם מפורט יכול להיראות מיותר.
אבל כאשר העסק מתחיל להכניס כסף, אחד השותפים עובד יותר מהאחר, צריך להשקיע הון נוסף, מתקבלת הצעה ממשקיע או שאחד הצדדים רוצה לעזוב, מתברר שהמשפט ״אנחנו חצי-חצי״ אינו עונה על רוב השאלות החשובות.
הסכם בין שותפים נועד לקבוע מראש איך העסק מתנהל כאשר הצדדים מסכימים – ובעיקר מה קורה כאשר הם כבר לא מסכימים.
החשיבות שלו אינה נובעת רק מהאפשרות לסכסוך. פקודת השותפויות בישראל כבר קובעת שורה של ברירות מחדל ביחסים בין שותפים כאשר לא נקבע אחרת בהסכם. בין היתר היא עוסקת בניהול, רווחים והפסדים, קבלת שותף חדש, פרישה ופירוק.
קודם צריך להבין מהי בכלל שותפות
בשפה היום יומית משתמשים במילה ״שותף״ כמעט לכל שיתוף פעולה עסקי.
אבל מבחינה משפטית, פקודת השותפויות מגדירה קשרי שותפות כקשרים בין בני אדם שמנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט פעילות במסגרת תאגיד שהתאגד לפי דין אחר. הפקודה כוללת גם כללים שעוזרים לבחון אם במערכת יחסים מסוימת אכן קיימים קשרי שותפות.
לכן שני אנשים שעובדים יחד יכולים לפעול במבנים שונים, למשל:
- שותפות
- חברה בע״מ שבה שניהם בעלי מניות
- עסק של אדם אחד שמתקשר עם נותן שירות אחר
- מיזם משותף במבנה חוזי אחר
הבחירה בין המבנים אינה רק עניין של שם.
יש לה השלכות על אחריות, מיסוי, ניהול, רישום, הכנסת משקיעים והדרך שבה אחד הצדדים יכול לצאת מהעסק.
לכן עוד לפני הסכם השותפים עצמו כדאי להבין מהו המבנה המשפטי שבו העסק אמור לפעול.
הסכם שותפות אינו רק מסמך שאומר כמה אחוזים יש לכל אחד
אחת הטעויות הנפוצות היא לצמצם את ההסכמה למספר אחד:
״50% לי ו-50% לך״.
גם אם האחוזים ברורים, עדיין לא ידוע:
מי עובד בעסק?
כמה שעות כל אחד אמור להשקיע?
האם שניהם מקבלים שכר?
מי יכול לחתום על חוזה עם לקוח?
מי יכול לקחת הלוואה?
האם מותר להוציא 50,000 ש״ח בלי אישור של הצד השני?
מה קורה אם העסק צריך עוד כסף?
מי מחזיק בדומיין, במותג ובמאגר הלקוחות?
ומה קורה אם אחד השותפים רוצה לעזוב?
לכן אחוזי הבעלות הם רק שכבה אחת בתוך מערכת היחסים העסקית.
למה יש משמעות מיוחדת להסכם כאשר פועלים כשותפות
פקודת השותפויות קובעת שבכפוף להסכם בין השותפים, חלות ברירות מחדל מסוימות על היחסים ביניהם.
לדוגמה, הפקודה קובעת שכל שותף רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות, ששותף אינו זכאי אוטומטית לשכר עבור עבודתו בעסקי השותפות, ושאי אפשר לקבל שותף חדש ללא הסכמת כל השותפים הקיימים. היא גם קובעת שבעניינים רגילים ניתן להכריע ברוב, בעוד שינוי במהות העסק דורש את הסכמת כל השותפים.
אלה כללים משמעותיים.
אם שני אנשים רוצים מודל אחר, למשל שרק אחד מהם ינהל את העסק ביום יום או שאחד יקבל שכר קבוע על עבודתו, כדאי שההסדר לא יישאר בגדר הנחה.
מי משקיע מה בתחילת הדרך?
שותפים לא תמיד נכנסים לעסק עם אותה תרומה.
אחד יכול להשקיע כסף.
השני יכול להביא לקוחות.
אחד מביא ציוד, תוכנה או נכס שכבר פיתח.
השני מתחייב לעבוד במשרה מלאה במשך השנה הראשונה.
הסכם יכול להגדיר באופן ברור מה כל צד מתחייב להביא.
לדוגמה:
- הון ראשוני
- ציוד
- נכסים
- מלאי
- קניין רוחני
- קשרים מסחריים
- עבודה
- ידע מקצועי
- התחייבות להשקעת זמן
ההבחנה חשובה במיוחד כאשר אחוזי הבעלות אינם זהים להשקעה הכספית.
אם צד אחד מכניס 200,000 ש״ח והשני אינו מכניס כסף אבל עובד במשרה מלאה, צריך להבין מהי המשמעות העסקית של כל תרומה ולא להסתפק באמירה ששני הצדדים ״שווים״.
הון, הלוואה והשקעה הם לא בהכרח אותו דבר
כאשר אחד השותפים מכניס כסף לעסק, כדאי להגדיר באיזה אופן הכסף נכנס.
האם הוא:
- חלק מההון של השותף
- הלוואה שהעסק אמור להחזיר
- מקדמה
- השקעה שמגדילה את חלקו
- סכום נוסף שאינו משנה את יחס האחזקות
לפקודת השותפויות יש הוראות ברירת מחדל גם ביחס להון, לתשלומים ולמקדמות של שותפים.
לכן משפט כמו ״אני אכניס עכשיו עוד 100 אלף ונחשבן אחר כך״ יכול להפוך לבעיה כאשר העסק מצליח או כאשר הוא נסגר.
עדיף לדעת בזמן הכנסת הכסף כיצד הצדדים מתייחסים אליו.
מי עובד בעסק וכמה?
שני אנשים יכולים להחזיק כל אחד במחצית מהעסק אבל להשקיע כמויות שונות לחלוטין של זמן.
לדוגמה:
שותף אחד עובד חמישה ימים בשבוע.
השותף השני ממשיך בעבודה אחרת ומקדיש לעסק ערב אחד בשבוע.
אם ההסכם לא מתייחס למצב הזה, עלולה להיווצר במהירות תחושה שאחד ״סוחב את העסק״ בזמן שהשני נהנה מאותו חלק ברווחים.
אפשר להסדיר מראש נושאים כמו:
- היקף העבודה המצופה מכל שותף
- תחומי האחריות
- שעות או זמינות
- עבודה במשרה מלאה או חלקית
- תנאים לשינוי היקף העבודה
- שכר עבור עבודה בנוסף לחלוקת רווחים
- מה קורה אם אחד הצדדים מפסיק לעבוד בעסק
הדיון הזה חשוב במיוחד משום שבשותפות, לפי ברירת המחדל בפקודה, עצם העבודה בעסק אינה מקנה אוטומטית לשותף זכות לשכר.
שכר ורווחים הם שני דברים שונים
שותף יכול לקבל כסף מהעסק בכמה דרכים.
לדוגמה:
שכר או תמורה עבור עבודה – אם המבנה וההסדרים הרלוונטיים מאפשרים זאת.
חלוקת רווחים – כסף שמחולק בהתאם לזכויות שנקבעו בין השותפים.
החזר הלוואה – אם השותף הלווה כסף לעסק.
החזר הוצאות – בגין הוצאה ששולמה עבור פעילות העסק.
העובדה ששותף מקבל 50% מהרווחים אינה בהכרח עונה על השאלה אם הוא גם אמור לקבל תמורה עבור עבודה שוטפת.
כדאי להפריד בין המנגנונים ולא להכניס את כולם תחת הכותרת הכללית ״משיכות מהעסק״.
כיצד מחלקים רווחים – ומתי?
גם כאשר יחס חלוקת הרווחים ברור, צריך להחליט מתי בכלל מחלקים אותם.
עסק יכול להיות רווחי על הנייר ועדיין להזדקק לכסף בקופה עבור:
- משכורות
- ספקים
- מסים
- מלאי
- שיווק
- החזרי הלוואות
- השקעה בצמיחה
- קרן חירום
לכן הסכם יכול לקבוע מנגנון שמבחין בין רווח חשבונאי לבין סכום שניתן בפועל לחלק.
אפשר למשל להגדיר מי מחליט על חלוקה, האם נדרש להשאיר יתרת מזומנים מסוימת והאם קיימים מועדים קבועים לבחינת חלוקת רווחים.
בלי מנגנון כזה, שותף אחד יכול לרצות למשוך כל שקל פנוי ואחר לרצות להשאיר את כל הכסף לצמיחה.
שניהם יכולים לפעול מתוך היגיון עסקי ועדיין להגיע למבוי סתום.
הפסדים דורשים הסכמה בדיוק כמו רווחים
קל לדבר על חלוקת רווחים כשהעסק עדיין בשלב הרעיון.
פחות נעים לדבר על שנה שבה העסק מפסיד.
אבל זו אחת השאלות שצריך להסדיר.
מה קורה אם העסק צריך עוד 150,000 ש״ח כדי להמשיך לפעול?
האם כל שותף חייב להכניס כסף נוסף?
לפי איזה יחס?
ומה קורה אם לאחד יש כסף ולשני אין?
אפשר לבנות מנגנונים שונים, למשל השקעה נוספת, הלוואת בעלים, שינוי בזכויות או החלטה לסגור את הפעילות.
אין פתרון אחד שמתאים לכל עסק. החשיבות היא שהפעם הראשונה שבה הצדדים חושבים על הנושא לא תהיה ביום שבו חשבון הבנק כבר התרוקן.
מי מוסמך לקבל החלטות?
בשותפות קטנה, הרבה החלטות מתקבלות בשיחה קצרה.
כאשר העסק גדל, כדאי ליצור הבחנה בין סוגי החלטות.
החלטות שוטפות
לדוגמה:
- הזמנת ציוד
- בחירת ספק קטן
- הוצאה שגרתית
- שינוי מחיר ללקוח
- קמפיין פרסום
החלטות מהותיות
לדוגמה:
- נטילת הלוואה
- הכנסת משקיע
- פתיחת סניף
- רכישת נכס
- מכירת חלק משמעותי מהעסק
- שינוי תחום הפעילות
- התחייבות לחוזה ארוך טווח
- קבלת שותף נוסף
הסכם יכול לקבוע אילו החלטות כל שותף רשאי לקבל לבד, אילו דורשות רוב ואילו דורשות הסכמה מלאה.
מי רשאי לחייב את העסק כלפי אנשים אחרים?
זו אינה רק שאלה פנימית.
לפקודת השותפויות יש כלל משמעותי מאוד: כל שותף הוא, בענייני עסקי השותפות, שלוח של השותפות ושל שאר השותפים. פעולה של שותף במהלך הרגיל של עסק מהסוג שמנהלת השותפות יכולה לחייב את השותפות ואת שותפיו, בכפוף לחריגים שבפקודה.
לכן הרשאות חתימה אינן פרט מנהלי קטן.
עסק יכול לקבוע למשל:
- עד איזה סכום שותף רשאי להתחייב לבד
- מתי נדרשות שתי חתימות
- מי רשאי לקחת אשראי
- מי רשאי לחתום מול ספקים
- מי רשאי להתחייב כלפי לקוחות
- מי מוסמך לבצע העברות בנקאיות
פקודת השותפויות גם מאפשרת לרשום מי הם השותפים המורשים לנהל את ענייני השותפות ולחתום בשמה, כאשר לא כולם מורשים לכך.
בשותפות כללית יכולה להיות גם אחריות אישית משמעותית
מי שבוחר את המבנה המשפטי צריך להבין את ההבדל בין שותפות כללית לבין חברה בע״מ או מבנה אחר.
פקודת השותפויות קובעת כי בשותפות כללית כל שותף חב יחד עם שאר השותפים ולחוד בחיובים שהשותפות חבה בהם בתקופה שבה היה שותף, בכפוף למנגנונים ולהוראות שבפקודה.
זהו הבדל מהותי שלא כדאי להתעלם ממנו כשבוחרים כיצד להקים את העסק.
גם הסכם פנימי מצוין בין שני שותפים אינו בהכרח משנה את זכויותיהם של בנק, ספק או נושה חיצוני שלא היה צד להסכם.
לכן הסכם השותפות והבחירה במבנה המשפטי הם שתי שאלות שונות שצריך לבחון יחד.
שותפות מוגבלת היא מבנה אחר
הדין מכיר גם בשותפות מוגבלת.
לפי הפקודה, בשותפות מוגבלת צריך להיות לפחות שותף כללי אחד שחב בכל חיוביה ולפחות שותף מוגבל אחד שחבותו מוגבלת, בכפוף להוראות הדין, לסכום שהכניס להון השותפות.
זהו מבנה בעל כללים מיוחדים ואינו פשוט גרסה של שותפות רגילה שבה שני אנשים כותבים ביניהם שאחד ״אחראי פחות״.
מי ששוקל מבנה כזה צריך לבחון את דרישותיו באופן נפרד.
מה קורה כשהבעלות היא 50-50 ואין הכרעה?
זו אחת הבעיות הקלאסיות בעסק של שני שותפים.
אם לכל אחד 50% מהזכויות וכל החלטה חשובה דורשת הסכמה של שניהם, מה קורה כשהם מגיעים לעמדות הפוכות?
נוצר Deadlock – מבוי סתום.
לדוגמה:
אחד רוצה לפתוח סניף חדש.
השני חושב שהמהלך מסוכן.
אחד רוצה להעסיק מנכ״ל.
השני רוצה להמשיך לנהל בעצמו.
אחד רוצה למכור את העסק.
השני רוצה להחזיק בו עוד עשר שנים.
הסכם יכול ליצור מנגנון מדורג לפתרון מצב כזה, למשל תקופת משא ומתן, פנייה למגשר, גורם מוסכם בנושא מקצועי מסוים או מנגנון אחר שנקבע מראש.
הסיבה להסדיר זאת בתחילת הדרך פשוטה: בזמן ששני הצדדים מסתדרים קל יותר להסכים איך יפתרו מחלוקת עתידית.
למה הגדרת התפקידים חשובה גם כשהשותפים חברים טובים?
חברות ואמון אינם תחליף לחלוקת אחריות.
בעסק קטן אפשר למשל לקבוע:
שותף אחד אחראי על מכירות ושיווק.
שותף אחר על כספים ותפעול.
אבל גם אז צריך להבין את הגבולות.
האם מנהל השיווק רשאי להתחייב לתקציב פרסום של 100,000 ש״ח?
האם מי שאחראי על הכספים יכול להחליף בנק?
מי מוסמך להעסיק עובדים?
ומי רשאי לפטר אותם?
חלוקת תפקידים טובה אינה נועדה ליצור היררכיה בין השותפים. היא נועדה למנוע מצב שבו שתי משימות אינן מתבצעות כי כל אחד חשב שהשני אחראי עליהן – או להפך, ששניהם נותנים הוראות סותרות לאותו עובד.
עובדים הם שכבה נפרדת מהשותפות
כאשר העסק מתחיל להעסיק עובדים, מערכת היחסים שלהם היא מול המעסיק ולא רק מול השותף שמנהל אותם ביום יום.
כדאי לקבוע מי מוסמך:
- לגייס
- לקבוע שכר
- לחתום על חוזי העסקה
- לאשר בונוסים
- לבצע שינויים בתפקיד
- לסיים העסקה
חשבון הבנק הוא מקום שבו ההסכם צריך להפוך לפרקטיקה
אפשר לכתוב בהסכם ש״החלטות כספיות יתקבלו יחד״, אבל אם בפועל לכל אחד מהשותפים יש אפשרות להעביר לבדו כל סכום מחשבון הבנק, המנגנון הפנימי אינו בהכרח משתקף בתפעול.
לכן כדאי לחבר בין ההסכם לבין הרשאות בפועל.
לדוגמה:
- מי מורשה חתימה
- מגבלת סכום לפעולה יחידנית
- מתי נדרשות שתי חתימות
- הרשאות בכרטיסי אשראי
- גישה לחשבונות
- שימוש באשראי
- לקיחת הלוואות
- מתן ערבויות
אותו עיקרון חל על מערכות תשלום, PayPal, Stripe, מערכות סליקה או כל חשבון דיגיטלי שמחזיק כסף של העסק.
לא רק כסף – למי שייך הדומיין?
בעסק מודרני נכסים חשובים אינם תמיד נמצאים במחסן.
עסק יכול להיות תלוי ב:
- דומיין
- אתר
- חשבון Google
- עמודי רשתות חברתיות
- חשבונות פרסום
- תוכנה
- קוד
- מאגר לקוחות
- רשימת תפוצה
- סימן מסחר
- עיצובים
- תמונות
- תוכן
- מספר טלפון עסקי
אם הדומיין רשום על שם אחד השותפים באופן אישי וחשבון הפרסום נמצא בכרטיס שלו, עלולה להיווצר בעיה משמעותית ביום שבו היחסים מתערערים.
הסכם יכול להגדיר אילו נכסים שייכים לעסק, מי מחזיק בגישה אליהם ומה קורה להם במקרה שאחד הצדדים עוזב.
ומה לגבי קניין רוחני שהיה קיים לפני העסק?
נניח שאחד השותפים פיתח תוכנה עוד לפני שהשותפות התחילה להשתמש בה.
האם התוכנה עצמה עוברת לבעלות העסק?
או שהשותף רק מרשה לעסק להשתמש בה?
ומה קורה אם הוא עוזב?
אותה שאלה יכולה להתעורר לגבי:
- קוד
- מותג
- שיטה
- מאגר מידע
- קורס
- עיצוב
- פטנט
- תוכן
- רשימת לקוחות
כדאי להבחין בין נכסים שנוצרים עבור העסק במהלך הפעילות לבין נכס שהיה קיים קודם ושאחד הצדדים מביא איתו למיזם.
לקוחות שהגיעו דרך אחד השותפים
בעסקי שירותים זו נקודה רגישה במיוחד.
שותף יכול להגיע עם לקוחות שהכיר במשך שנים לפני הקמת העסק.
עם הזמן, אותם לקוחות מקבלים שירות גם מהצוות ומהשותף השני.
אם השותפות מתפרקת, נשאלת השאלה:
של מי הלקוח?
הסכם יכול להתייחס מראש למאגר הלקוחות, לפניות חדשות, ללקוחות שהיו קיימים לפני ההתקשרות ולמגבלות הרלוונטיות לאחר פרישה, ככל שהן מתאימות לדין ולנסיבות.
השארת הנושא לשלב הפרידה כמעט מבטיחה שכל צד יראה את ההיסטוריה בצורה אחרת.
הוצאות – מה העסק משלם ומה נשאר פרטי?
גם בעסק קטן כדאי ליצור גבול ברור בין הוצאות אישיות לבין הוצאות של העסק.
לדוגמה:
- רכב
- טלפון
- מחשב
- נסיעות
- ארוחות
- משרד ביתי
- כנסים
- אירוח לקוחות
- ציוד מקצועי
אפשר לקבוע איזו הוצאה דורשת אישור, עד איזה סכום, איזה תיעוד נדרש ומתי שותף זכאי להחזר.
בלי כללים, המחלוקת אינה תמיד על הוצאה גדולה. היא יכולה להצטבר מעשרות משיכות קטנות שכל צד רואה אחרת.
מה קורה אם צריך להכניס שותף נוסף?
עסק מצליח יכול להגיע לשלב שבו רוצים לצרף אדם שלישי.
השותף החדש יכול להביא כסף, יכולת מקצועית, לקוחות או קשרים.
אבל הכנסתו משנה את המבנה הקיים.
צריך להחליט:
- כמה אחוזים הוא מקבל
- ממי האחוזים נגרעים
- האם הוא משקיע כסף
- אילו זכויות ניהול יש לו
- האם יש לו זכות וטו
- מה קורה לחלוקת הרווחים
- האם הוא מחויב להסכם הקיים
פקודת השותפויות קובעת כברירת מחדל שלא יתקבל שותף חדש בלי הסכמת כל השותפים הקיימים.
הסכם מסודר יכול לבנות את התהליך מראש.
ומה אם אחד השותפים רוצה למכור את החלק שלו?
שותפות אינה חייבת להישאר באותו הרכב לנצח.
שותף יכול לרצות לפרוש משום שהוא:
- קיבל הצעה אחרת
- רוצה לעבור לחו״ל
- אינו מאמין עוד בעסק
- זקוק לכסף
- רוצה לפרוש מעבודה
- הסתכסך עם השותף האחר
הסכם יכול לקבוע מה קורה אז.
למשל:
האם צריך להציע קודם את החלק לשותף הקיים?
כיצד נקבע המחיר?
מי מבצע הערכת שווי?
האם ניתן למכור לצד שלישי?
האם השותף השני רשאי להתנגד לקונה מסוים?
כמה זמן ניתן להשלים את העסקה?
פקודת השותפויות מתייחסת גם להעברת חלקו של שותף וקובעת שהמחאת החלק אינה מעניקה אוטומטית לנמחה את כל זכויות הניהול מול השותפים האחרים בזמן שהשותפות קיימת.
איך קובעים את שווי החלק של שותף שיוצא?
״נקנה אותו במחיר הוגן״ נשמע טוב עד שמגיע הרגע לקבוע מהו מחיר הוגן.
עסק יכול להיות מוערך לפי שיטות שונות, בהתאם לתחום ולשלב שבו הוא נמצא.
הסכם יכול לקבוע מנגנון, למשל:
- מעריך שווי מוסכם
- רואה חשבון
- נוסחה המבוססת על נתונים פיננסיים
- הצעה של צד שלישי
- מנגנון שמאפשר לצד אחד להציע מחיר ולשני לבחור אם לקנות או למכור בתנאים שנקבעו
אין מנגנון אחד שנכון לכל עסק.
החשיבות היא להימנע ממצב שבו עצם השאלה איך מחשבים את המחיר הופכת לסכסוך הראשון בדרך לפרידה.
מה קורה אם שותף מפסיק לעבוד אבל רוצה להישאר בעלים?
זו אחת הסוגיות שכדאי לחשוב עליהן מראש.
יכול להיווצר מצב שבו אחד השותפים מפסיק לעבוד בעסק אך ממשיך להחזיק באותו חלק כלכלי.
לפעמים זה בדיוק מה שהצדדים רוצים.
במקרים אחרים, אחוזי הבעלות ניתנו מלכתחילה מתוך הנחה שהשותף יקדיש שנים לבניית העסק.
במיזמים מסוימים משתמשים במנגנונים שבהם הזכויות נצברות לאורך זמן או שהסכם מגדיר השלכות שונות לפרישה מוקדמת.
העיקרון הוא לזהות מראש האם הבעלות ניתנה רק בתמורה להשקעה שכבר בוצעה או גם כנגד עבודה עתידית.
ומה קורה במקרה של מחלה או אובדן יכולת לעבוד?
עסק יכול להיות תלוי מאוד בשני האנשים שהקימו אותו.
אם אחד מהם אינו מסוגל לעבוד במשך חצי שנה, עולות שאלות כמו:
האם הוא ממשיך לקבל אותו חלק מהרווחים?
האם השותף השני מקבל תמורה נוספת עבור ניהול מלא של העסק?
מתי מצב זמני הופך למצב שמצריך רכישה של חלקו?
מי רשאי לקבל החלטות בתקופה הזאת?
לא כל אירוע רפואי צריך להוביל לשינוי בעלות, אבל עסק שמבוסס על עבודה אישית של השותפים צריך להבין מה יקרה אם העבודה הזאת אינה אפשרית.
ומה קורה אם שותף נפטר?
זו שאלה שרוב השותפים הצעירים מעדיפים לא לחשוב עליה, אבל מבחינה עסקית היא חשובה מאוד.
פקודת השותפויות קובעת שככלל, מותו של אחד השותפים יכול להביא לפירוק השותפות, בכפוף להסכם שבין השותפים.
מכאן החשיבות האפשרית של הוראות שמסדירות:
- האם העסק ממשיך
- מה קורה לחלקו של השותף שנפטר
- האם השותף הנותר יכול לרכוש את החלק
- כיצד מחשבים את השווי
- כיצד מתבצע התשלום
- מה הקשר בין ההסכם לבין זכויות העיזבון
האם אפשר להוציא שותף מהעסק?
גם כאן כדאי לא להניח שרוב תמיד יכול פשוט להחליט.
פקודת השותפויות קובעת שרוב השותפים אינו רשאי להרחיק שותף אלא אם סמכות כזאת ניתנה בהסכם מפורש בין השותפים.
אם רוצים ליצור מנגנון שמאפשר הוצאה של שותף במקרים מסוימים, צריך לחשוב גם על התנאים וגם על ההשלכות.
לדוגמה:
- הפרה מהותית
- מרמה
- פעילות מתחרה
- הפרת סודיות
- אי ביצוע התחייבויות
- מצב אחר שהוגדר מראש
אבל גם אז נשארת שאלת שווי החלק שלו והדרך שבה מתבצעת הפרידה.
למה צריך סעיף סודיות?
שותף נחשף כמעט לכל מה שקורה בעסק.
לקוחות, מחירים, ספקים, נתוני רווחיות, תוכניות שיווק, קוד, תהליכי עבודה ואסטרטגיה יכולים כולם להיות מידע בעל ערך.
פקודת השותפויות עצמה מטילה על שותפים חובות ביחסים ביניהם, ובהן ניהול העסק לתועלת משותפת ומסירת חשבונות ומידע מלא בענייני השותפות.
הסכם יכול להוסיף הגדרה מפורטת של מידע סודי, אופן השימוש בו ומה קורה לחובת הסודיות לאחר פרישה.
ומה לגבי עסק מתחרה?
גם כאן יש כבר הוראה בדין.
פקודת השותפויות קובעת כי שותף שמקים ללא הסכמת השותפים עסק הדומה במהותו לעסק השותפות ומתחרה בו חייב לתת לשותפות דין וחשבון על הרווחים שעשה באותו עסק ולשלמם לשותפות.
אבל בחיים העסקיים קיימים הרבה מצבי ביניים.
למשל, האם מותר לשותף להשקיע בחברה אחרת? לתת ייעוץ? להפעיל עסק שהיה לו לפני השותפות? לעבוד בתחום משיק?
הסכם יכול ליצור גבולות ברורים יותר שמתאימים לפעילות הספציפית.
איך פותרים סכסוך אם הוא כבר נוצר?
הסכם יכול לקבוע מנגנון לפתרון מחלוקות עוד לפני שהמחלוקת קיימת.
אפשר לקבוע, בהתאם למה שמתאים לצדדים:
- משא ומתן פנימי
- פגישה ייעודית בין השותפים
- גישור
- בוררות
- הליך משפטי
- שילוב מדורג בין כמה שלבים
כדאי לחשוב גם על מה שקורה בזמן המחלוקת.
מי ממשיך לנהל את העסק?
מי משלם לעובדים?
האם מותר לבצע משיכות?
איך מונעים מסכסוך בין שני הבעלים לשתק עסק שיש לו לקוחות וספקים?
מנגנון טוב אינו מבטיח שלא תהיה מחלוקת. הוא מונע מצב שבו גם הדרך לפתור אותה הופכת למחלוקת חדשה.
רישום השותפות אינו מחליף את ההסכם
רשות התאגידים מפעילה שירות לרישום שותפות כללית, שותפות מוגבלת או שותפות חוץ אצל רשם השותפויות.
במסגרת הרישום מופיעים פרטים כמו שם השותפות, מהות העסק, מקום העסק, זהות השותפים ומי מהם מורשה לנהל ולחתום בשמה. גם הפקודה עצמה מפרטת את הנתונים שנדרשים לרישום.
אבל רישום ברשם אינו תחליף להסכם שמסדיר את מערכת היחסים הפנימית.
הרשם אינו קובע עבור השותפים כמה שעות כל אחד יעבוד, מה יקרה אם הם יגיעו למבוי סתום או איך יתומחר חלקו של שותף שרוצה לצאת.
ויש גם חובות שוטפות של שותפות רשומה
הקמת המבנה היא רק תחילת התהליך.
רשות התאגידים מציינת ששותפות הרשומה ביחידת השותפויות חייבת בתשלום אגרה שנתית בכל שנה קלנדרית.
גם מול רשות המסים קיימים הליכים נפרדים הקשורים לפתיחת תיקים ולפעילות העסק. רשות המסים מפעילה בין היתר מערכת למייצגים לפתיחת תיקי שותפויות במערכי המס, כולל מע״מ, תיקי השותפים במס הכנסה ותיק ניכויים כאשר הוא נדרש.
כלומר, הסכם בין השותפים, רישום התאגיד והתנהלות מול רשויות המס הם שלושה רבדים שונים של הקמת העסק.
למה כדאי לכתוב את ההסכם כשהיחסים טובים?
זו אולי הנקודה המרכזית.
כאשר העסק רק מתחיל, קל יותר לדבר על תרחישים לא נעימים באופן ענייני.
אפשר לשאול:
מה יקרה אם העסק יפסיד?
מה אם אחד מאיתנו ירצה לעזוב?
מה אם נקבל הצעת רכישה?
מה אם נריב על השקעה גדולה?
מה אם אחד יעבוד הרבה יותר מהשני?
מה אם אחד לא יוכל להמשיך לעבוד?
בשלב הזה התשובות הן תכנון עסקי.
לאחר שהסכסוך כבר התחיל, אותן שאלות הופכות למשא ומתן שבו כל צד מנסה להגן על מה שכבר יש לו.
רשימת הנושאים שכדאי לזהות לפני שמנסחים הסכם
לפני שנכנסים לניסוח עצמו, כדאי שתהיה לשותפים תשובה ברורה לפחות לשאלות הבאות:
- באיזה מבנה משפטי העסק יפעל?
- כמה כל אחד מחזיק?
- מה כל צד מכניס לעסק בתחילת הדרך?
- כמה כל אחד אמור לעבוד?
- האם שותפים מקבלים שכר בנוסף לרווחים?
- כיצד מתחלקים רווחים והפסדים?
- מי מוסמך לקבל החלטות שוטפות?
- אילו החלטות דורשות הסכמה של כולם?
- מי רשאי לחתום ולהתחייב בשם העסק?
- מה קורה אם העסק צריך הון נוסף?
- למי שייכים המותג, הדומיין, הקוד ומאגר הלקוחות?
- כיצד מצרפים שותף חדש?
- כיצד שותף יכול לפרוש?
- כיצד נקבע שווי חלקו?
- מה קורה במקרה של מבוי סתום?
- מה קורה במקרה של מחלה, פטירה או הפסקת עבודה?
- כיצד מטפלים בסודיות ובפעילות מתחרה?
- כיצד פותרים מחלוקת?
לא כל עסק צריך הסכם של עשרות עמודים.
אבל ככל שהכסף, העבודה והנכסים משמעותיים יותר, כך המחיר של שאלה שלא נענתה מראש יכול להיות גבוה יותר.
ההסכם הטוב ביותר הוא זה שמסביר איך העסק אמור לעבוד
הסכם שותפות אינו מסמך שמיועד רק ליום שבו השותפים נפרדים.
בפועל, הוא יכול לשמש כמערכת ההפעלה של העסק.
הוא מגדיר מי אחראי על מה, איך מתקבלות החלטות, מה מותר לכל צד לעשות, כיצד כסף נכנס ויוצא ומהם הכללים כאשר המציאות משתנה.
אם ההסכם נפתח לראשונה רק אחרי שהשותפים הפסיקו לדבר, חלק גדול מהערך שלו כבר הגיע מאוחר.
המטרה היא להשתמש בו הרבה קודם – בזמן ששני הצדדים עדיין יכולים לשבת באותו חדר ולענות יחד על השאלה החשובה:
אם העסק הזה יצליח הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים, האם עדיין יהיה ברור לשנינו איך הוא מתנהל ולמי שייך מה?
למידע נוסף בנושא הקמת עסק, ומה צריך לעשות כבר בהתחלה – ניתן לעיין במדריך באתר שורה על פתיחת עסק חדש בישראל.
הבהרה: המידע בכתבה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי, חשבונאי או מיסויי ואינו תחליף לבחינת מבנה העסק, ההסכם ונסיבות המקרה על ידי בעלי מקצוע מתאימים. מידע נוסף מופיע בהבהרה המשפטית של משפטי חיפה.
